למעלה מ-15 מיליון צפיות לפרסומת ששודרה לראשונה בתחילת הניינטיז. הפרסומת ההולנדית הזאת היא אחת הגדולות. הפקה זולה. רעיון קיצוני ונועז. לא פוליטקלי קורקט. חד כמו סכין. הבוקיות של המשפחה הסקנדינבית הזאת שבאה בטוב לארץ זרה ומיד מאמצת את התרבות המקומית בלי להניף עפעף. וכמובן הפואנטה האדירה שמגלה מהו המוצר שמוכרים לנו כאן. פרסומת מיתולוגית עם מיקום גבוה בהיכל התהילה של הפרסומות
|
כמו בפרסומת למרצדס, אני נמס כשאני רואה יצירות אמנות אמיתיות בפרסום. הפרסומת לקלינקס היא לא פחות ממושלמת. זה מתחיל ברעיון. אכזרי הוא הרעיון. לא מתחנף, לא מרחם, שם לך בפרצוף את האמת. סיפורם של אנשים שפספסו את החיים, את ההצלחה, למרות שהיא היתה להם בידיים. כמה אנחנו אוהבים את הסיפורים האנושיים האלו. סיפורם של הלוזרים. אבל כדי לזכות בפסטיבל קאן, אתה לא יכול לעצור ברעיון. עכשיו יש משקל רב לדוגמא הקריאייטיבית. ובפרסומת של קלינקס, הסיפור הנבחר הוא סיפורה של החיפושית החמישית - זאת שהיתה שם בתחילת הדרך, אבל לא זכתה להגעת בזהב, באושר, בתהילה. ולבסוף, ההגשה - הרעיון להגיש את הסיפור בגרפיקה רטרואית כסכימה של ההתרחשות הוא לא פרסום - הוא אמנות. הדמעה הזולגת עד קופסת הקלינקס היא פואנטה מושלמת. ובפסטיבל קאן - אוהבים פואנטות. הן תמיד חודרות הכי עמוק
זאת לא פרסומת. זאת יצירת אמנות. הרעיון הפשוט. הקסם שקורה כשלפתע אנחנו מגלים שגלי הקול הם החיים העוברים מולנו בזמן הנסיעה במכונית בלי הגג. הציפורים, הסוסים, הרכבת, ובאופן לא מילולי עובר מסר חזק של מכונית שקטה, כשמה שנותר לנו זה לשמוע את הסאונד של החיים. ולבסוף, משפט נהדר: תהנו מהקיץ. שתי לירות עלתה הפרסומת הזאת, אבל הרעיון הגדול שלה הביא לה אריה חמוד בפסטיבל קאן
פיצה פיצה. הקאצ' פרייזינג הזה כל כך מפורסם היה, שהמון לקוחות וילדים בכלל לא ידעו את שמה האמיתי של הפיצה, אותה הוא פרסם. ליטל סיזרס אגב, הוא השם. גבינה וחזירות הם שני המסרים עליהם ניגנה ליטל סיזרס. גבינה, כי היא הסיפור של הפיצה וחזירות, כי ככה אוכלים אותה. ולכן הפרסום תמיד היה הרד סיילי. יותר גדול, יותר גבינה, יותר כמות. למה לקחת פיצה אחת בתשע תשעים ותשע, אם אפשר לקחת שתי פיצות בתשע תשעים ותשע. זה כל הקונץ. ההרד סייל היה התדמית, התדמית היתה הרד סיילית. כמות אדירה של פרסומות, משובחות, מצחיקות, פרועות, נועזות - כמו שפרסומות של פיצה צריכות להיות. הגבינה הכפולה, התוספות, ושוב הגבינה, החיכיון לפני שהיא מגיעה, השליח, החזירות שבאכילתה, וכמובן הסוף הבלתי נמנע, שבו לנצח ננקטת הגישה הפולנית שאומרת: שיט, איזו טעות זאת היתה סדרת הפרסומות המעולות של פיצה סיזרס היא מיתולוגיה אמריקאית בהתגלמותה. המנכ"ל הנועז של ליטל סיזרס, הפרסומת "הצ'יזית" המצויינת, ועוד ועוד. מצרף עוד כמה יהלומים כאן, אבל שווה לחפש עוד ועוד ביוטיוב אחת הפרסומות המצחיקות. כל כך פשוטה ומדוייקת בבימוי, בניואנסים, במשחק, בריאקשנים המאירים את הסיטואציות המוקצנות וגורמים לי לצחוק כל פעם מחדש. וכמובן, התסריט, תענוג: הרי יכלו לגמור את הפרסומת אחרי הפאנצ' הראשון. שם כבר הבנו מה רוצים מאיתנו. אבל לא. באומץ ממשיך התסריטאי את הסיטואציה ומביא לנו אותה בפאנצ' נוסף שמחדיר לנו את המסר כמו מסמר 10 לתוך הראש. אותו ראש ששמר עד היום את כל המידע אצלו בפנים. לא יודע מה איתכם, אבל אני הורדתי לי את זה מהראש ופשוט גיביתי
יפן 1992. עדכני גם היום. סדרת סרטים נהדרת שאכלה ממותות ואריות זהב לארוחת בוקר בפסטיבל קאן. הפשטות, היצירתיות. האדם הקדמון, עם הצורך הבסיסי, החייתי, שבו רק שאלה אחת בלבד מנקרת לו: האם אני רעב? והפתרון גם הוא בסיסי. נודלס. השפה הייחודית שמייצרת הסדרה הזאת, מבדלת, זכירה מאד ומעוררת הזדהות גדולה עם הרעיון הנונסנסי. האנגרי? קאפ או נודל. ניסין - מטורף ויצירתי, בדיוק כמו שהיפנים יודעים :והנה עוד כמה בסדרה המעולה הזאת, ניסין ונפלאות כיס השעון. הכיס הקטן של הג'ינס. הומצא ב-1873. תפקידו היה להחזיק את שעון השרשרת שהיה אחראי על הזמן באותה תקופה. אז קודם כל ריספקט. כיס כל כך קטן בן 137 שנה
ליווי'ס. עוד לפני דיזל וג'יסס וריפליי וג'י סטאר ומלטינ' פוט, ופפה ג'ינס ועוד ועוד, ליווי'ס היה מותג הג'ינס השולט. הוא היה ראשון, הוא היה אמריקאי, הוא היה הכי גזעי. כולם חשקו בו. היה לך ליווי'ס 501 או 505, היית מלך הפרסומות של ליווי'ס. מצד אחד, הן תמיד דיברו על הג'ינס עצמו: על הבד, על הכיסים, על הניטים, על התפרים. מצד שני, הן תמיד היו הסטייט אוף דה קריאייטיב. הקריאייטיב תמיד הכיל רעיון ואף פעם לא נפל בפח המשעמם של המחשת המוצר. הספיריט המיוחד של ליווי'ס, תמיד עבר. תמיד עבד מישל גונדרי. כואב כמה שהוא גאון. כדי לפרסם את כיס השעון המפורסם גונדרי לא יצר פרסומת. הוא יצר פיצ'ר תקופתי קטן, עם תסריט נהדר על גברבר (שאינו נראה לאורך כל הסרט) המתכונן לדייט מיני עם נערתו ומתעמת עם אביה שמבין בדיוק לאן הולכת בתו מישל מעביר לנו את הסיפור הקולנועי בעזרת מוסיקה אווירתית כבדה, שבונה את הדרמה המתהווה עד השיא, בעזרת קצב איטי שנותן לנו את הזמן להיכנס לסרט. וכשהוא רוצה שנבין במאה אחוז את הסיפור, הוא לא מתבייש להשתמש בטריק הפלאשבק הקלאסי - שמספר לנו שהאבא של הנערה, הוא הוא הרוקח שמכר קונדום לנער לפני זמן לא רב. אבל לא הנער, לא הנערה ולא האבא-רוקח שלה הם הגיבורים של הסיפור, אלא דווקא הקונדום הקונדום שקונה הגברבר מהרוקח חמור הסבר, הוא מחולל הסיפור, הוא המנוע. אם פעם, ב-1873 היו מכניסים שעון לתוך הכיס הקטן של הג'ינס, היום, תפקידו של הכיס, הוא לשמור על סודותיהם של אוהבים צעירים. מבחינה תסריטאית, משמש הקונדום כחיבור פשוט וחכם, בין המוצר לסיפור העלילה הדרמה. האבא-רוקח מבין שהגברבר מבית המרקחת, בא לקחת את בתו לערב סקסי. הקונפליקט בו מנסה האבא ביאושו, למנוע את המגע המיני הצפוי בין בתו לנער, אל מול מרד הנעורים של הבת, שאינה שועה לבקשתו - הוא רגע אנושי מדהים .הפרסומת הזאת היא בית ספר לרעיונאות, לתסריטאות, לבימוי, לאיך הולכים עד הסוף קארל לאגרפלד מגיע להייץ'&אם. איך יוצרים חיבור בין שני מותגים כל כך מנוגדים בערכים שלהם? איך מכניסים את קארל לאגרפלד הממותג גבוה לרשת עממית יומיומית? אתגר אדיר שכפי שאנחנו רואים, הפרסומאים שעומדים מאחורי היצירה הזאת, הצליחו לפצח בצורה מבריקה: יצירת אמנות אמיתית היא הפרסומת הזאת. מישהו הלך כאן עד הסוף עם הויז'ואל, עם הסטיילינג, עם הטון והסטייל. הדקדנס, ההדוניזם, הגרוטסקיות, הסנוביזם המעושה, המיזנתרופיות, ההומואיות, הדמויות המוחצנות, השמועות, הרכילויות - כל אלה בונים לנו את עולם התוכן של המותג קארל לאגרפלד ומכינים לנו את הקרקע לרגע ההופעה הבלתי נשכח של האיש והתופעה. והוא מופיע. בדיוק ברגע הנכון. בדיוק עם המשפט הנכון ואיזה משפט אדיר זה: אין דבר כזה זול. זה הכל עניין של טעם. אם אתה זול, שומדבר לא יעזור. גדול, קארל
חדה / שקופה מדוייקת / חריפה אשלייתית / הזייתית אסוציאטיבית / קריאייטיבית נועזת / קיצונית נינוחה / חושנית אישית אמנותית / אמיתית אלמותית בירה היא משקה חברתי. כשאתה שותה בירה, אתה שותה אותה עם החבר'ה: צוחקים יחד, משתטים, שרים, מגהקים, מפליצים - יחד אבל כשאתה שותה וודקה, זה רק אתה. אתה, הכוסית השלך והמחשבות שלך, סליחה, הפנטזיות שלך. כל כך מעולה הפרסומת של סמירנוף. הטביעה חותם קריאייטיבי חשוב, הפכה מקור השראה לאלפי פרסומות, גם בטכניקת האסוציאציות וגם בטכניקת "החיים דרך המוצר". לא בטוח שהצלחתי להסביר את עצמי במשפט האחרון, אבל תסלחו לי, אני אחרי 3 כוסיות של סמירנוף. צ'ירסמירנוף. צ'ייסרנוף :וכאן זה הדובדבן האמיתי של סדרה - יצירתיות משכרת בשנות ה-70 וה-80 בארץ, גדלנו על השורה "אל תיקח צ'אנס, קח אליאנס", אין ילד שלא הכיר את הג'ינגל שלהם. וזה היה ישראלי מאד, תמים, נאיבי, עם החרוזים שהתאימו לאותה תקופה. ההבדל בין הפרסום הזה לפרסום בחו"ל היה תהומי: כשפירלי החליטו שהם רוצים פרסומת, הם לא עשו ג'ינגל. הם הלכו איתה עד הסוף. קארל לואיס, היה אז המלך הבלתי מעורער של מלכת הספורט. הוא שלט בשמי האתלטיקה הקלה העולמית, גם כשאיזה זבובון בשם בן ג'ונסון, נתן לו מכה קטנה בכנף. הפרסומאים של פירלי הביאו רעיון גאוני. עם פאנצ' חזק ובלתי נשכח. קארל רץ בכל ספידיותו כשהוא יחף. על המים, על מונומנטים אמריקאיים נצחיים, הוא רץ בספרינט, עושה שינויי כיוון, קופץ כמו שרק הוא יודע, אבל רק בסופו של דבר מתגלה הסוד שלו. כפות הרגליים שלו עטויות צמיגי פירלי, שמאפשרים לו שליטה מושלמת בכביש, בדרכים, בכל מסלול. פרסומת בלתי נשכחת
|
ClassicAds.זמנים משתנים אבל רעיונות גדולים נשארים לנצח. כאן אעלה מדי פעם כל מיני פרסומות שפגשתי במהלך המסע בעולם הפרסום. קלאסיקות שהשפיעו עליי, רעיונות חכמים עם תובנות, זויות חשיבה שונות, תחושות והרגשות, בימוי מעולה שראיתי, משחק מדוייק ועוד Archives
May 2010
Categories
All
|
RSS Feed