קלאסיקה גדולה משנות ה-90. תסריט מעולה לאסטרטגיית חטיפים רגילה. זה כל כך טעים שאני לא מוכן לוותר על זה. בימוי קומי משובח וקאסט נהדר של ילד ג'ינג'י מעצבן. וכמובן, טריק סיפורי קלאסי בדמות אפודת המעויינים הנרדית, שעוזרת לבמאי לספר לצופה שהאיש המבוגר המעצבן הוא אותו ילד מתגרה שלפני שלושים שנה בערך, החליט להתעסק עם זיכרון של פיל

לא נדבר על הרעיון הקריאייטיבי הממליץ לא לסמוך על המזל ולעשות ביטוח בחברה הנכונה. לא נדבר על התסריט הגאוני השזור בקרסים קריאייטיביים קטנים וחדים, המאלצים אותנו לנעוץ עיניים בסרטון עד סופו, בלי למצמץ. לא נדבר על הרעיון הנועז לאפיין את הסרט כסרט תקופתי, המבוצע בכישרון סגנוני כל כך גדול ובדיוק כל כך רב. לא נדבר על קצב העריכה הנכון והנינוח, על הליווי המוסיקלי שמזרים קדימה את הסרט או על ההומור הדק והשנון של היצירה הזאת. נדבר על הפואנטה של הסרט, המופיעה ברגע המושלם ומשאירה אותנו מופתעים, עם פה פעור שהופך לחיוך גדול ברגע שגילינו למי ולמה הפרסומת. אחרי שלאורך כל הסרט, הוביל אותנו הבמאי לכיוון אחד, בשוט קטן וחכם הוא הופך את הקערה (או את האניה) על פיה, חושף שלט קטן עם שם האניה, שבעצם מגלה לנו את כל הסיפור כולו. פואנטה טובה היא זו שתיכנס לך לראש ולא תצא משם. הפואנטה הטובה היא זו שבזכותה תזכור לנצח את המסר אותו רצו להעביר. פרסומת הולנדית מעוררת קנאה לחברת הביטוח 
   שנודעה בזמנו בפרסומות היצירתיות שלה Centraal Beheer
לפרסומת גאונית נוספת של אותה חברה, קליק כאן

גידול ילדים. המקצוע הקשה ביותר בעולם. שום דבר לא ידוע, שום דבר לא ברור, שום דבר לא מובן מאליו. חוסר ודאות זה שם המשחק. האם מה שאמרתי לו זה הדבר הנכון? האם מה שעשיתי זה טוב? ואם זה יגרום לו לטראומה? נקיפות מצפון, התייסרות, כל אלה הם מנת חלקם הבלתי נגמרת של הורים צעירים. על הנרב הזה בדיוק התיישבו פמפרס. כמה עוד אפשר למכור לאנשים את יכולות הספיגה הבלתי נגמרות של החיתול? כמה עוד אפשר להראות תינוקות רוקדים ושמחים כי יבש להם הטוסיק? במקום זה החליטו פמפרס לצאת מהשבלונה ולהתחבר לכאב הגדול ביותר של ההורים הצעירים. פמפרס מביאים איתם תפיסה שלמה שאומרת להורים, קודם כל אנחנו מבינים אתכם, שנית, כולנו כאן רוצים ללמוד, איך לעשות יותר טוב בגידול ילדינו. בתור שכאלה הם לא נתפסים כמנסים למכור לנו משהו, הם לא מאיימים עלינו, אלא מחבקים אותנו, משתפים אותנו ומציעים עזרה בלימוד. זה רעיון גדול שבא ממקום אחר לגמרי ביחסים שבין מפרסם ללקוח - זוהי בעצם שותפות. אחר כך הדוגמאות הקריאייטיביות כבר קלות להדגמה, אבל גם הן, הבימוי שלהן, הדיוק, לא מסריח מפרסום, אמין ואותנטי וכמובן מקצין את הרגעים. גאונות בהבנת נפש האדם. ובאשר לילדינו שלנו, טלי ואני כבר הסכמנו שמטרתנו היא לדאוג שלא יגיעו לפסיכיאטר. כי לפסיכולוג הם יגיעו גם יגיעו

אחת הקלאסיקות הגדולות. בלי להראות מטוס, בלי להראות דיילת, בלי להראות מזוודה, בלי להראות נוסעים. רק את התוצאה: את הפגישות המרגשות, את החיוכים, את לחיצות הידיים. כי מה עושה חברת תעופה בסה"כ? מפגישה ומחברת בין אנשים, כלומר, בין מאות אלפי אנשים שאותם היא משנעת ממקום למקום - פרסומת גדולה שנעשתה בעידן שלפני המחשבים והשכפולים - ואת זה צריך להעריך