הקשר הטלפתי המופלא, בין מל ומישל, עולם הפרסום ומד וורלד

.שבוע שלם חיפשתי את הפיתרון
  ,איך הופכים רעיון בנאלי של אנשים שנותנים ידיים
,לרעיון מקורי, אמין, מעניין, לא פלקטי
לא נדוש, לא משעמם, לא פאשיסטי ולא מסריח מפרסום
.מאות סרטים ורעיונות חלפו לי בראש
  .היו כמה פתרונות לא רעים, אבל לא רע, זה לא טוב
  .לא הרגשתי שיש לי את זה
  וכשהעבודה שלך היא רעיונאות ואתה לא מפצח את הרעיון
  ,וקובעים לך ישיבה ביום ראשון על הבוקר
  .אתה לא יכול להשאיר את הדבר הזה בבית
גם אם באותו הסופשבוע, אתה נוסע למלון דן תל-אביב, יחד עם עוד זוג חברים
:זה הולך איתך בכל רגע, כל הזמן, לכל מקום
.במכונית, ברמזור, במלון וגם במל ומישל, האיטלקיה האינטימית והרומנטית, אליה יצאנו
.הגענו אליה ברגל מהמלון
.היה קר
.טפטוף זרזיפי ליווה אותנו עד המסעדה
.נכנסנו. התיישבנו
  .חמימות ביתית ונעימה פשטה בגופנו. הזמנו
.המנות היו מעודנות, הטעמים נפלאים, היין עבד
  .שתינו הרבה, קשקשנו הרבה. ארבעה אנשים. סוף שבוע אחד. בלי ילדים
 .השעה אחת הגיעה תוך שניה
  .כל הסועדים האחרים כבר הלכו
.נשארנו אחרונים, רפיסה מוכרת של אחרי חוויה מענגת
  .השף ועוזרו יוצאים מהמטבח, מצטרפים לברמן ולמלצרית, ליד הבר
  .סוגרים את הערב עם השקת משקה אחרון
  .באוויר נינוחות משכרת
  .דיברנו איתם. אנשים נעימים. צעירים
  .הברמן שם שיר מסכם. מגביר את הווליום
  .בתוך השקט הקסום שמסביב,החלו לרחף צליליו הרכים של פסנתר
  .מד וורלד. ביצוע שקט, אינטימי, מינימליסטי
  .דיברנו על השיר. על הביצוע היפה
.לא זכרנו מי המבצע
.סיכמנו שכשנגיע למלון אחפש ביוטיוב
  .ממילא מחכה לי עוד לילה ארוך של חיפושים אחרים
  .נפרדנו לשלום ממל, ממישל, מהחוויה שעברנו
  .הטפטוף הזרזיפי חיכה לנו שוב
  .צעדנו בשלווה
  .מולנו חולפים צעירים מלאי מרץ שהולכים בקבוצות לקרוע את העיר
  .נכנסנו למלון. לובי. מעלית. פרידה מהחברים. מסדרון. מספר על הדלת. חדר
.מתפשטים בלאות של אחרי
.פותח מחשב. יוטיוב
.מקליד מד וורלד
  .רשימה ארוכה של ביצועים לשיר, עולה. מרפרף על הרשימה
  .מקליק על אחד הלינקים, בערך השישי או השביעי. כתוב עליו מד וורלד – גארי ג'ולס
  .הקליפ מתחיל. נשמע צלצול של בית ספר וצלילי פסנתר רכים מתחילים לרחף בחדר
.בינגו. זה זה. זה גארי ג'ולס
.זה המבצע ממל ומישל
  .איזה כיף
  .טלי מהמיטה שומעת ומחייכת
  .אני ממשיך לצפות בקליפ
  .לפתע נעצרת לי הנשימה. צמרמורת עולה במעלה הגב, מתפשטת לאיטה
:אני לא מאמין
  ,בקליפ, אנשים נותנים ידיים ויוצרים שרשרות אנושיות שונות
בצורות שונות: פרצוף של ילד ששערו מתנפנף, מכונית שגלגליה מסתובבים, כלב, גלים בים, אוניה בים, אימג'ים אנושיים, בסיסיים, והכל בשוט מצלמה אחד, איטי ומרחף. והקליפ קסום. מינימליסטי, יומיומי, נוגע ברגש
  .והוא פשוט. פשוט ויפה. זהו. זה פוצח. אתה פשוט יודע שזה זה
  .קורא מהר לטלי, מראה לה את הקליפ. היא נדהמת
  .והכל כל כך ברור. הרעיון, הפיתוח שלו, הפרזנטציה
  ,יש מה להראות ביום ראשון בבוקר
  ,ואז כשאתה מעכל את הרגע ונרגע
  ,אתה חושב שוב על המקריות שבחיים
  .על טלפתיה, על פאראפסיכולוגיה, על רוחניות, על השכינה
  וזה בכלל לא חשוב שאחר כך גילינו שעשו כבר פרסומת כזאת בדיוק לחברת תקשורת בחו"ל. פרסומת מקסימה אגב, בדיוק כמו שדמיינתי את שלנו
  .וירדנו בצער מהרעיון הזה
  וזה בכלל לא חשוב שהלקוח בכלל לא העלה שום קמפיין בסוף, כי מה שחשוב הוא שלנצחאנצור 
.את הרגע המזוכך הנדיר הזה
.הרגע שבו הפציע לי מד וורלד, ככה פתאום באמצע החיים
  ,אבל זה לא הכל. כי לאחר חודשיים בערך
  .הציג לי סטודנט במכללת ספיר, את פרוייקט הסיום שלו
.מיותר לציין מה היה השיר שנבחר ללוות את העבודה הזאת